משימות
קרא את הספור "חבורה"
א. ניתן לקרוא את הספור "חבורה" בעמ' 54 "שורשים וכנפיים" לכיתה ט'.
ב. קרא על פרנץ קפקא
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A5_%D7%A7%D7%A4%D7%A7%
ג. ענו על המשימות הבאות:
ד. צפו בקטע מתוך מופע המחול "החבורה "
https://www.youtube.com/watch?v=eBQ4B9V5QXA#t=16
החבורה עלתה בבכורה בגרסה תלוית-מקום כחלק מן המופע ק' של תיאטרון קליפה במסגרת פסטיבל ישראל 2009.
ובבכורה בגרסת הבמה במסגרת פסטיבל "קליפה אדומה 2009" בתיאטרון קליפה.
מאז מופיעה החבורה בארץ ובעולם.
היצירה מופיעה רבות במסגרות חינוכיות מלווה בהסברים עם הטקסט של קפקא ודיון קצר על מעמד האחר והחריג בתוך קבוצה.
יצירה קומית-אבסורדית המבוססת על סיפור קצר של פרנץ קפקא
"....חמישה אנחנו ואיננו רוצים להיות שישה.
ובכלל מה טעם להימצא תמיד יחדיו, גם בנו החמישה אין טעם, אלא שממילא אנו שרויים יחדיו, ויחדיו נישאר. בברית חדשה אין אנו רוצים, דווקא בגלל הניסיון שצברנו.
אך איך מבהירים זאת לשישי, דברי הסבר ארוכים כבר היו מתפרשים כמעט כעין התקבלות לחוג שלנו.
מוטב לא להסביר כלום ולא לקבלו. ישרבט שפתיו כמה שישרבט הרינו חוזרים ומסלקים אותו במרפקים, אך כמה שלא נסלקנו, לעולם הוא חוזר ובא."
(פ. קפקא)
ה. תאר את האופן שבו מוצגת החבורה באמצעות המחול?
למורה: מתוך המדריך
ד. "אני" והקבוצה
בשלושת הסיפורים, "חבורה", "אחת מאתנו" ו"לאחר ארוחת הצהריים", נמסרות
ההתרחשויות על ידי מספר, שהוא אחד מקבוצה.
בשלושת הסיפורים מתאר המספר בלשונו המיוחדת לו ומזווית ראייתו את האחר, שמסיבות
שונות הוא דחוי על ידי הקבוצה. על כל פנים, הוא לא בבחינת "אחד משלנו".
בכל שלושת הסיפורים הללו מוצג האחר הדחוי כבעל אישיות יוצאת דופן והוא אינו
"כמו כולם". בדרך כלל הוא מרגיש אומלל בשל הדחייה, שכן אף על פי שהוא לא רוצה
לוותר על ייחודו, הוא לא רוצה לוותר על כמיהתו להשתייך לקבוצה.
בשלושת הסיפורים יחסו של המספר לדחיית האחר הוא אמביוולנטי. במידה זו או
אחרת, הוא עשוי להיות בעד הדחוי, ובמהלך הדחייה הוא עשוי להרגיש גם ייסורי
מצפון, נסתרים ו/או גלויים, אבל הוא ממשיך להיות חלק מהקבוצה.
חבורה / פרנץ קפקא )עמוד 54 במקראה(
ההתחלה
המושג "חבורה", שמשמש כאן כותרת לסיפור הקצרצר שלפנינו, מורה מראש על מספר
בני אדם שמתקבצים יחדיו. ואכן, מיד במשפט ההתחלה אומר הדובר: "חמישה חברים
אנחנו." הוא מדבר כאן בשם כל החמישה.
הפתיחה — אקספוזיציה
בדרך כלל, חבורה מתקבצת משום שיש לחברים בה משהו במשותף. בקטע הראשון של
הסיפור, שמשמש כאן כאקספוזיציה, מסביר הדובר שהמשותף לחמישה היה בית אחד,
שהם יצאו ממנו. למה הוא מתכוון כאן במושג "בית", קשה לדעת. לפי ההמשך אפשר
לשער, שאין זה בית משפחה, אבל זה יכול להיות כל בית, כמו למשל בניין מגורים
משותף, בית ספר ועוד. על כל פנים, ההתחברות של החמישה נוצרה ביציאה מהבית,
והיא מתקיימת כאן מחוצה לו.
באקספוזיציה מתואר גם תהליך ההתחברות: הם יצאו מהבית בזה אחר זה ונעמדו זה
ליד זה "בשורה אחת". תהליך זה מעיד מיד שאין כאן יחסי גומלין הדוקים, כמו למשל
בין קבוצה שמתיישבת במעגל אחד ו/או זה מול זה.
טיב ההתחברות והחיבור בין החמישה בא לידי ביטוי בדרך של דימוי: כל אחד מהם
החליק בקלילות )דרך השער( "ככדורית של כספית". כידוע, הכספית היא מתכת כבדה, 0
מוליכת חום גרועה והיא המתכת היחידה שהיא נוזלית בטמפרטורת החדר. היא עשויה
כדורים קטנטנים, שנוהגים לדחוס אותם בכלים אטומים, הן כדי שלא יתפזרו והן מפני
שהכספית רעילה. מכל המאפיינים של הכספית נלקחה כאן רק תופעת הכדוריות
המחליקות בקלילות. מתוך כך ברור, שכמו שכל כדורית כספית היא לעצמה, כך כל אחד
מהחמישה הוא לעצמו, וה"ביחד" זה בתוקף הדחיסה יחד, ואולי זה רק "כאילו" ולמראית
עין. כמו שהם התקבצו ב"קלות", הם בהחלט יכולים להתפזר בקלות ובקלילות.
למעשה, רק למי שרואה אותם מבחוץ, כמו הבריות, נדמה שהם ביחד, ומה שמאחד
אותם, לדעת הבריות, הוא העובדה שזה עתה הם "יצאו מבית זה".
בתקופת החברות מתקיימים בדרך כלל יחסי גומלין בין החברים ויש לפעמים גם
תלות הדדית ביניהם. הדובר אמנם מדווח על "החיים בצוותא", אבל הוא אינו מפרט
מה מהותם של חיים אלו.
הסיבוך
כל שהדובר יודע לומר הוא שהם יכולים היו לחיות בשלווה, אלמלא "השישי, המתערב
בלי הרף". כאן נכנסת לסיפור דמות נוספת ומתחילה ההסתבכות בסיפור.
הכינוי "שישי" משדר אפשרות שהוא יצטרף להמשך השורה של חמשת החברים. אבל
לפי הדיווח של הדובר, השישי אינו רצוי כי הוא: "מתערב", "מעמסה", "מעורר רע די
והותר", "נדחק".
השיא
שיא הסיפור הוא בקטע ארוך שבו מובעת קודם כול החלטה חד־משמעית שהחבורה
אינה רוצה בשישי הזה. הביטוי "איננו רוצים" חוזר כאן שלוש פעמים.
עם זאת, נעשה כאן ניסיון מגומגם לנמק את הסירוב מבחינה הגיונית. נראה כי כל
סיבה, בסופו של דבר, אינה הגיונית והיא סתם תירוץ חסר בסיס. בהמשך התירוצים
הולכים ונעשים יותר ויותר שרירותיים: 1. הם אינם מכירים אותו, אבל בעצם הם גם
אינם מכירים זה את זה; 2. מה שאפשרי ונסבל אצלם, בלתי נסבל אצלו, ואין נימוק
מדוע; 3. הם חמישה, והם סתם ככה אינם רוצים להיות שישה.
כך, החבורה הזאת, שהתקבצה באופן מקרי, כמו יוצרת מעין "זהות קבוצתית" על ידי
מאחד שלילי, והוא דחיית "השישי", האחר.
ההתרה
ההתרה של הסיפור היא בהתעלמות החבורה מהשישי, באי־דיבור עמו, וגם בסילוקו
מהם באכזריות ובאלימות: "דברי הסבר ארוכים כבר היו מתפרשים כמעט כמין התקבלות
לחוג שלנו... הרינו חוזרים ומסלקים אותו במרפקים".
קרא את הספור "חבורה"
פרנץ קפקא / חבורה
אנו חמישה חברים, פעם יצאנו בזה אחר זה מבית אחד. תחילה בא הראשון והתייצב ליד השער, אז בא, או ליתר דיוק החליק מן השער השני, החליק בקלות כמו כדורית של כספית, והתייצב לא הרחק מן הראשון, אז השלישי, אז הרביעי, אז החמישי. לבסוף עמדנו כולנו בשורה. האנשים שמו לב אלינו, הצביעו עלינו ואמרו: "החמישה יצאו כעת מבית זה". מאז אנו חיים יחדיו. אלה יכלו להיות חיי שלום, לולא התערב הששי בלי הרף. הוא לא עושה לנו כלום, אבל הוא מכביד עלינו, זה די והותר: מדוע הוא נדחף, להיכן שאין רוצים לקבלו? איננו מכירים אותו ואיננו רוצים לקבלו אצלנו. אנו חמישתנו גם כן לא היכרנו איש את רעהו קודם לכן, ולמען האמת גם כעת איננו מכירים זה את זה, אבל מה שאפשרי ונסבל בין חמישתנו איננו אפשרי ולא נסבול אותו אצל הששי. חוץ מזה אנחנו חמישה ואיננו רוצים להיות ששה. ומה הטעם בכלל להימצא כך תמיד ביחד? גם אצל חמישתנו אין בזה שום טעם, אבל כעת אנו כבר יחד ונשארים כך, אבל התחברות חדשה איננו רוצים, דוקא על רקע ניסיוננו. אבל איך אפשר להסביר כל זאת לששי? הסברים ארוכים ישתמעו כבר כמעט כמו קבלה לחבורתנו, אנו מעדיפים לא להסביר דבר ולא לקבל אותו. כמה שלא יעקם את שפתיו, נהדוף אותו במרפק, אבל כמה שאיננו הודפים אותו, הוא שב וחוזר.
א. ניתן לקרוא את הספור "חבורה" בעמ' 54 "שורשים וכנפיים" לכיתה ט'.
ב. קרא על פרנץ קפקא
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A0%D7%A5_%D7%A7%D7%A4%D7%A7%
ג. ענו על המשימות הבאות:
- מה מגבש את החבורה?
- החבורה אינה מקבלת את האדם השישי. מה הסיבות לכך?
- מהן הסיבות לעקשנותו של המשתתף השישי להצטרף לחבורה , למרות שדחו אותו?
- כיצד מתקשר הסיפור לנושא השנתי?
- הציגו את הסיפור באחד מהכלים הטכנולוגיים.
בהצלחה !
לאה שילה
https://www.youtube.com/watch?v=eBQ4B9V5QXA#t=16
החבורה עלתה בבכורה בגרסה תלוית-מקום כחלק מן המופע ק' של תיאטרון קליפה במסגרת פסטיבל ישראל 2009.
ובבכורה בגרסת הבמה במסגרת פסטיבל "קליפה אדומה 2009" בתיאטרון קליפה.
מאז מופיעה החבורה בארץ ובעולם.
היצירה מופיעה רבות במסגרות חינוכיות מלווה בהסברים עם הטקסט של קפקא ודיון קצר על מעמד האחר והחריג בתוך קבוצה.
יצירה קומית-אבסורדית המבוססת על סיפור קצר של פרנץ קפקא
"....חמישה אנחנו ואיננו רוצים להיות שישה.
ובכלל מה טעם להימצא תמיד יחדיו, גם בנו החמישה אין טעם, אלא שממילא אנו שרויים יחדיו, ויחדיו נישאר. בברית חדשה אין אנו רוצים, דווקא בגלל הניסיון שצברנו.
אך איך מבהירים זאת לשישי, דברי הסבר ארוכים כבר היו מתפרשים כמעט כעין התקבלות לחוג שלנו.
מוטב לא להסביר כלום ולא לקבלו. ישרבט שפתיו כמה שישרבט הרינו חוזרים ומסלקים אותו במרפקים, אך כמה שלא נסלקנו, לעולם הוא חוזר ובא."
(פ. קפקא)
ה. תאר את האופן שבו מוצגת החבורה באמצעות המחול?
למורה: מתוך המדריך
ד. "אני" והקבוצה
בשלושת הסיפורים, "חבורה", "אחת מאתנו" ו"לאחר ארוחת הצהריים", נמסרות
ההתרחשויות על ידי מספר, שהוא אחד מקבוצה.
בשלושת הסיפורים מתאר המספר בלשונו המיוחדת לו ומזווית ראייתו את האחר, שמסיבות
שונות הוא דחוי על ידי הקבוצה. על כל פנים, הוא לא בבחינת "אחד משלנו".
בכל שלושת הסיפורים הללו מוצג האחר הדחוי כבעל אישיות יוצאת דופן והוא אינו
"כמו כולם". בדרך כלל הוא מרגיש אומלל בשל הדחייה, שכן אף על פי שהוא לא רוצה
לוותר על ייחודו, הוא לא רוצה לוותר על כמיהתו להשתייך לקבוצה.
בשלושת הסיפורים יחסו של המספר לדחיית האחר הוא אמביוולנטי. במידה זו או
אחרת, הוא עשוי להיות בעד הדחוי, ובמהלך הדחייה הוא עשוי להרגיש גם ייסורי
מצפון, נסתרים ו/או גלויים, אבל הוא ממשיך להיות חלק מהקבוצה.
חבורה / פרנץ קפקא )עמוד 54 במקראה(
ההתחלה
המושג "חבורה", שמשמש כאן כותרת לסיפור הקצרצר שלפנינו, מורה מראש על מספר
בני אדם שמתקבצים יחדיו. ואכן, מיד במשפט ההתחלה אומר הדובר: "חמישה חברים
אנחנו." הוא מדבר כאן בשם כל החמישה.
הפתיחה — אקספוזיציה
בדרך כלל, חבורה מתקבצת משום שיש לחברים בה משהו במשותף. בקטע הראשון של
הסיפור, שמשמש כאן כאקספוזיציה, מסביר הדובר שהמשותף לחמישה היה בית אחד,
שהם יצאו ממנו. למה הוא מתכוון כאן במושג "בית", קשה לדעת. לפי ההמשך אפשר
לשער, שאין זה בית משפחה, אבל זה יכול להיות כל בית, כמו למשל בניין מגורים
משותף, בית ספר ועוד. על כל פנים, ההתחברות של החמישה נוצרה ביציאה מהבית,
והיא מתקיימת כאן מחוצה לו.
באקספוזיציה מתואר גם תהליך ההתחברות: הם יצאו מהבית בזה אחר זה ונעמדו זה
ליד זה "בשורה אחת". תהליך זה מעיד מיד שאין כאן יחסי גומלין הדוקים, כמו למשל
בין קבוצה שמתיישבת במעגל אחד ו/או זה מול זה.
טיב ההתחברות והחיבור בין החמישה בא לידי ביטוי בדרך של דימוי: כל אחד מהם
החליק בקלילות )דרך השער( "ככדורית של כספית". כידוע, הכספית היא מתכת כבדה, 0
מוליכת חום גרועה והיא המתכת היחידה שהיא נוזלית בטמפרטורת החדר. היא עשויה
כדורים קטנטנים, שנוהגים לדחוס אותם בכלים אטומים, הן כדי שלא יתפזרו והן מפני
שהכספית רעילה. מכל המאפיינים של הכספית נלקחה כאן רק תופעת הכדוריות
המחליקות בקלילות. מתוך כך ברור, שכמו שכל כדורית כספית היא לעצמה, כך כל אחד
מהחמישה הוא לעצמו, וה"ביחד" זה בתוקף הדחיסה יחד, ואולי זה רק "כאילו" ולמראית
עין. כמו שהם התקבצו ב"קלות", הם בהחלט יכולים להתפזר בקלות ובקלילות.
למעשה, רק למי שרואה אותם מבחוץ, כמו הבריות, נדמה שהם ביחד, ומה שמאחד
אותם, לדעת הבריות, הוא העובדה שזה עתה הם "יצאו מבית זה".
בתקופת החברות מתקיימים בדרך כלל יחסי גומלין בין החברים ויש לפעמים גם
תלות הדדית ביניהם. הדובר אמנם מדווח על "החיים בצוותא", אבל הוא אינו מפרט
מה מהותם של חיים אלו.
הסיבוך
כל שהדובר יודע לומר הוא שהם יכולים היו לחיות בשלווה, אלמלא "השישי, המתערב
בלי הרף". כאן נכנסת לסיפור דמות נוספת ומתחילה ההסתבכות בסיפור.
הכינוי "שישי" משדר אפשרות שהוא יצטרף להמשך השורה של חמשת החברים. אבל
לפי הדיווח של הדובר, השישי אינו רצוי כי הוא: "מתערב", "מעמסה", "מעורר רע די
והותר", "נדחק".
השיא
שיא הסיפור הוא בקטע ארוך שבו מובעת קודם כול החלטה חד־משמעית שהחבורה
אינה רוצה בשישי הזה. הביטוי "איננו רוצים" חוזר כאן שלוש פעמים.
עם זאת, נעשה כאן ניסיון מגומגם לנמק את הסירוב מבחינה הגיונית. נראה כי כל
סיבה, בסופו של דבר, אינה הגיונית והיא סתם תירוץ חסר בסיס. בהמשך התירוצים
הולכים ונעשים יותר ויותר שרירותיים: 1. הם אינם מכירים אותו, אבל בעצם הם גם
אינם מכירים זה את זה; 2. מה שאפשרי ונסבל אצלם, בלתי נסבל אצלו, ואין נימוק
מדוע; 3. הם חמישה, והם סתם ככה אינם רוצים להיות שישה.
כך, החבורה הזאת, שהתקבצה באופן מקרי, כמו יוצרת מעין "זהות קבוצתית" על ידי
מאחד שלילי, והוא דחיית "השישי", האחר.
ההתרה
ההתרה של הסיפור היא בהתעלמות החבורה מהשישי, באי־דיבור עמו, וגם בסילוקו
מהם באכזריות ובאלימות: "דברי הסבר ארוכים כבר היו מתפרשים כמעט כמין התקבלות
לחוג שלנו... הרינו חוזרים ומסלקים אותו במרפקים".
